למה “עמידות בפני מים” אינה מספיקה: האמת על מחממי האמבטיה חדרי האמבטיה הם למעשה המקום הגרוע ביותר להנחת מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, טפטופי מים ישירים מהמקלחת, ומחממים אלו עלולים לעבור ממצב של קור קיצוני לחום קיצוני תוך שניות בודדות. על האריזה תמצאו בדרך כלל דירוג IPX5. זו דרך אלגנטית לומר שהמחמם יכול לעמוד בפני זרמי מים מכל כיוון. אך הבעיה היא שאותו חוסם שעובד טוב ביום שהמחמם יוצא מהמפעל, עלול להפסיק לעבוד לחלוטין לאחר שישה חודשים. זה קורה מכיוון שהחומרים משתנים עם הזמן. כאשר הנורה האינפרא-אדומה פועלת, החום עולה במהירות. כל החלקים שנמצאים בתוך המחמם מתרחבים. לאחר מכן הם מתקררים ונכנסים למצב של התכווצות. אם זה קורה מאות פעמים בחדר לח, החומרים הגומיים והחומרים האדהסיביים שמשמשים לחיבורים מתחילים להיהרס. כאשר נוצר פער קטן, אדי המים יכולים לחדור פנימה. הם יגיעו לטרמינלים החשמליים, ואז ייווצר מצב של קצר חשמלי או שהמחמם יפסיק לעבוד. זה בהחלט לא מה שאנחנו רוצים כשאנחנו יוצאים מהמקלחת. לכן אנחנו לא סומכים רק על המפרטים הטכניים. אנחנו מבדקים כל מחמם בתנאי לחות גבוהה. בעצם, אנחנו “מענים” את המחממים – אנחנו גורמים להם לעבור בין חום קיצוני ללחות גבוהה, כדי לחקות שנים של שימוש אמיתי בזמן קצר יותר. אנחנו לא מחפשים ציון מושלם, אלא רוצים לגלות את נקודת השבירה של המחמם. אנחנו בודקים האם יש חלודה על החיבורים, והאם החומרים העמידים בפני מים משתנים בצורתם. אם החוסם משתנה אפילו במילימטר אחד תחת חום, הדירוג IPX5 כבר לא תקף, והמחמם אינו עומד בתנאים הנדרשים. זו בעיה מורכבת. אם אנחנו סוגרים את המחמם חזק מדי כדי שמים לא יחדרו פנימה, החלקים האלקטרוניים לא יוכלו לתפקד כראוי, והמחמם יתחמם יותר מדי. זו מלחמה תמידית בין שמירה על המחמם יבש לבין שמירה עליו קר. אנחנו פותרים את זה על ידי שינוי העיצוב של המחמם ושימוש בחומרים שלא מאבדים את צורתם גם בטמפרטורות של 80°C. המטרה היא פשוטה: לקבל מחמם שנשאר עמיד בפני מים ולא נהרס. אנחנו מעדיפים לגלות את נקודת השבירה של המחמם במעבדה שלנו, ולא שאתם תגלו אותה בחדר האמבטיה שלכם.