למה אנו מכניסים את המנורות שלנו למבחני עמידות בתנאי אדי מים? חדרי האמבטיה הם, באמת, סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שינויים חדים ברמת הלחות – ברגע אחד יש לחות גבוהה, וברגע הבא ענני אדים עבים. זהו סביבה אכזרית ביותר. לכן אנו לא סומכים רק על השרטוטים הטכניים. אנו מעריכים את המנורות באמצעות מבחני עמידות בתנאי חום ולחות. בעצם, אנו מנסים “להרוג” את המנורות במעבדה, כדי שהן לא יקרסו בחדר האמבטיה של הלקוחות שלנו. הבעיה עם האדים בדרך כלל, רוב המנורות משתמשות במעטפת מקוורץ ובחוט טונגסטן. כשהן יבשות, הן עובדות טוב. אך בחדר אמבטיה, הלחות יכולה לחדור לחורים במעטפת או להצטבר על הזכוכית הקרה. כשמפעילים את המנורה, הלחות הופכת מיד לאדים. אם האטימה אינה מושלמת, או אם החומרים אינם עמידים לשינויי הטמפרטורה החדים, הזכוכית עלולה להישבר או החוט עלול להישבר. כדי למנוע זאת, אנו מעריכים את המנורות בתנאי חום ולחות קיצוניים. אנו מחפשים סימני נזק איטיים – כאלו שנגרמים כתוצאה מהתדרדרות הבידוד והחלדה של נקודות החיבור. איפה בדרך כלל קורים הנזקים בדרך כלל, החיבורים הם הראשונים שנפגעים. אנו משקיעים הרבה זמן בבדיקת המקום בו המנורה מחוברת לשקע. כשיש חלודה בנקודות החיבור, נוצרת התנגדות חשמלית. כתוצאה מכך, החום לא מגיע לחוט החשמלי, אלא נשאר בנקודות החיבור. זה גורם להרס של המעטפת הפלסטית של המנורה או לכיבוי המנורה. על ידי בדיקת המנורות בתנאי לחות, אנו מוודאים שהחומרים שמרכיבים את נקודות החיבור עמידים לחלודה. האיזון הקשה יש כאן בעיה פיזיקלית מסובכת. כשמפעילים מנורה בעלת הספק גבוה בחלל קטן, נוצרת הפרש טמפרטורות גדול מאוד. החלק האמצעי של המנורה חם מאוד, אך הקצוות נשארים יחסית קרים. ההפרש הזה גורם ללחות להימשך לכיוון הקצוות של המנורה. אם האטימה אינה מושלמת, המנורה תדלוף. זו מעין “מלחמה” בין הצורך בחום גבוה לבין הצורך באטימה מושלמת. אם לא עורכים בדיקות בתנאי חום ולחות, אנו פשוט מנחשים כמה זמן המנורה תעמוד בעומס. אנו מעדיפים לדעת את התשובה בוודאות.